המסע לאני טוב יותר

תודה לכל מי שכתב, בפרטי או בהודעות בפייסבוק (או צלצל למרות הבדלי השעות) בתגובה לפוסט הקודם. לא כתבתי את הדברים בשביל לקושש תגובות אוהדות. אני יודע שאתם יודעים את זה. אני יודע שאתם מתכוונים לכל מילה. אני מניח שגם ברור לכם שכל הודעה כזו זכתה לטיפול מתיש במוח שלי, ובכל זאת אני מקבל את שכתבתם, אני מודה לכם שכתבתם בכלל ובמיוחד על מה שכתבתם. היו בטוחים שהמילים האלו ישמשו אותי כדי להתמודד.

תודה.

————

לפני שנתיים נתקלתי בראיון עם מישהו שסיפר על ההתמודדות שלו עם הפחד לאבד את העבודה שלו ואת סגנון החיים אליו התרגל. כדי להתגבר על הפחד הוא החליט לחיות כפי שהוא עלול לחיות אם יאבד את עבודתו. במשך חודש שלם הוא חי על אורז ושעועית בלבד (שעלותם דולרים בודדים) והוא לבש רק חולצות טריקו פשוטות ומכנסי ג׳ינס. בנוסף הוא ישן על הרצפה לכל אותה תקופה.

בעוד שזו לא סימולציה מושלמת, היא בהחלט חדה מספיק כדי לנער את המערכות. מאז שהוא ניסה את זה הוא הפך את העניין להרגל ואחת לשנה, במשך חודש ככה הוא חי. הוא דיבר על כך ששאב השראה מכתבים סטואים שבעצם שאלו ״האם הדבר הזה שממנו אנחנו חרדים כל כך באמת כל כך נורא?״. לרוב הפחד גדול ונורא יותר מהמציאות עצמה.

אני מודה שהסקרנות גדלה בי לגבי הכתבים האלו. עד אותו רגע סטואיזם העלה לי בראש דמות של אדם חסר הומור, חסר רגשות, דייקן וחמור סבר. מסתבר שזה רחוק מאוד מהאמת. את המסע שלי לסטואיזם התחלתי עם הספר The Daily Stoic שמורכב מ 366 מדיטציות, או קטעים להרהור בנושאים שונים. הספר מחולק לחודשים וימים והרעיון הוא לקרוא פרק בכל יום, להרהר על או ליישם את הדברים שמופיעים שם.

אני קורא את הספר כבר שנתיים, בכל יום. השינויים שאני רואה בעצמי הם עצומים. אחד מהדברים הגדולים ביותר שהצלחתי לעשות בזכות הספר הוא להתמודד עם התקפי הזעם שלי (על כך בפוסט אחר, קשה לי להחשף יום אחרי יום בכל מערומי). הספר שינה את התפיסה שלי כמעט בכל אספקט שאני יכל לחשוב עליו. הוא הביא אותי לכתוב יומן בכל יום ולשאול שאלות שעוזרות לי לחפור לתוך הבחירות שאני עושה והדברים שאני עושה או יוצר. כתיבת היומן עוזרת לי להתמודד עם השינויים שאני רוצה לעשות ועוד לא מצליח, ולראות את השינויים המתרחשים בתוכי כבר עכשיו.

אחת הבעיות עם שינויים לאורך זמן, היא שקשה לזהות את זה בעצמך. אבל כאשר כותבים יומן ומספרים על התהליך, בשלב מסוים אפשר להסתכל ולשים לב לתבניות שהשתנו. כתיבת היומן לבדה עזרה לי להתמודד עם כל כך הרבה.

העובדה שכתבתי את הפוסט אתמול (סינדרום המתחזה) היא עדות למה שהסטואיזם עשה בשבילי. נכון, לא מצאתי שם פתרון לסלק את הפחד הזה, אבל מצאתי שם לא מעט כלים ותהליך חשיבה שהמטרה שלו היא להכיר, להודות ולחשוף את הבעיות והפגמים שיש בי. למרות שזה תהליך קשה יותר, הוא עוזר לי לעשות את השינויים שחשובים לי.

הסטואיזם עוזר לי ביומיום בכל הקשור להחלטות קשות, להתמודדות עם לחצים ואירועים לא צפויים. אחי ואני מקיימים בשנה האחרונה לא מעט שיחות שקשורות להחלטות קריירה למשל – אם עליו ללכת או לא ללכת לאודישן, או אם להרים את האתר שהרמנו עבור הסיורים שהוא עושה. מה שבעבר היה תהליך ארוך ומייגע של ניסיון להגיע להחלטות הפך להיות פשוט יותר. לא כי למדנו טריק שפותר בעיות, אלא כי למדנו איך לשאול את השאלות הנכונות ולהפריד בין עובדות לבין רגש. עכשיו כאן מגיע הדבר החשוב ביותר.

סטואיזם ואנשים סטואים הם אינם חסרי רגש וקרים. הם פשוט אנשים שמצליחים לנתק את עצמם מהסיטואציה כדי לנתח אותה לעומק ולהפריד בין מה שבאמת קורה לבין מה שהם חושבים או מרגישים שקורה. זה הכלי החזק ביותר של הסטואיזם וזה הכלי שאפשר לניר ולי לקיים את השיחות שלנו בצורה הרבה יותר רלוונטית למה שאנחנו רוצים להשיג. זה נשמע פשוט. התהליך בפועל מאוד קשה, אבל שווה את זה.

אני נמצא שנתיים בלבד בתהליך הזה. אני לא משלה את עצמי שאני מתקרב לעומקים אליהם הגיעו אנשים כמו מרקוס אורליוס או סנקה. יש לי עוד הרבה תהליכים עם עצמי. אבל, למרות הזמן הקצר אני רואה כמה בהירות וכמה כלים רכשתי בזמן הזה, זהו הצעד הראשון לאני טוב יותר.

אני ממליץ להשיג את הספר ולקרוא בו, אם תתמידו איתו תרוויחו שקט מנטאלי ויכולת להתמודד עם אירועים ומטלות שלפני כן נראו בלתי אפשריים. זה לבדו שוווה את הזמן וההשקעה.