איך למדתי להתחיל שיחות בכנסים, ומה הרווחתי מזה

במרץ 2018 נסעתי לכנס מפתחי המשחקים (GDC) תחת תפקיד חדש בחברה חדשה Whaleapp.

באופן כללי יש שלוש סיבות להגיע לכנסים לא משנה מה התפקיד שלך: ללמוד, להראות ולהכיר אנשים. במקרה שלי היה חשוב לי להתחיל ולקדם את החברה שלנו ולהכיר אנשי מפתח שיעזרו לנו בהתפתחות שלנו. בנוסף רציתי לאתר כלים חדשים בשביל החברה, ללמוד מה שאפשר ולחזור עם כל המידע הזה חזרה הביתה.

הבעיה? בכל יום רגיל קשה לי להביא את עצמי לדבר עם אנשים שאני לא מכיר. חלק מהסיבות נעוצות בבעיה שכתבתי עליה בפוסט מוקדם יותר השבוע (למה שמישהו ירצה לדבר איתי? את מי מעניין לעזאזל מה שיש לי להגיד? למה שיטרחו לבזבז את הזמן להגיד לי משהו באירועים האלו?), חלק אחר בי נמצא במצב מתקפה בכלל (הם נראים משעממים, אני אתקע לשיחה ואני לא אדע לצאת ממנה, הכל גרוע, אנשים גרועים, באאאאה). עכשיו לעשות את זה במקום שבו אני לא מכיר כמעט אף אחד, עם קבל בינלאומי שאני אפילו לא יכל להשען על עוגן תרבותי בסיסי? אלוהים שישמור אותי.

קיימתי פגישות, ועשיתי כמה שיחות ולמדתי לא מעט. להגיד שנהניתי לא יהיה אפילו מתיחת האמת אלא פשוט שקר מוחלט. היה לי קשה ונורא.

השנה נסעתי שוב, כאשר האחריות שלי עוד יותר גדולה. עדיין הייתי צריך ללמוד ולגלות דברים שקורים בתעשייה, אבל במהלך השנה התפקיד שלי התפתח ועכשיו אני מוצא את עצמי במצב בו אני חייב לדבר עם אנשים מאוד קריטיים ולבנות (או לשפר) מערכות יחסים אמיתיות עבור החברה ועבורי (אחזור לעניין הזה מיד). הייתי צריך ללמוד כמה שיותר מהר איך אני עושה את זה בצורה הטובה ביותר. קל להגיד, קשה לעשות. אז החלטתי להתייחס לזה באותה צורה שאני מתייחס לכל דבר חדש שאני צריך ללמוד לעשות:

1. לאסוף כמה שיותר מידע כדי שאדע איך לעשות את הדברים בצורה נכונה בטווח הארוך
2. לאתר הקים (hacks) שאוכל ליישם בקלות שיעזרו לי בטווח הקצר, ולא יפגעו בתוכניתו טווח ארוך
3. למצוא דרך ליישם כמה שיותר מהר את מה שאני לומד
4. לתעד הכל

כמות הספרים שקראתי, קטעי הוידאו שצפיתי והפוספטים שקראתי הייתה אדירה. אחסוך מכם ואתרכז בשני המקורות שאת ההשפעה שלהם הרגשתי הכי מהר ובצורה העמוקה ביותר. רגע לפני אוסיף ואומר שנקודת נוספת עזרה לי להרגיש נוח יותר לפנות לאנשים: ההבנה (איטית שלי, אני יודע) שהאנשים האלו גם הגיעו לכנס ולאירועים האלו מתוך מטרה להכיר אנשים, כנראה שלא בא להם ממש ושברור להם שאנשים יפנו אליכם לאורך הערב.

חוזר למקורות, דייל קרנגי

אחד מהדוברים החשובים של המאה העשרים, ואחד הסופרים המוכשרים בנושא, הוא דייל קרנגי. קרנגי חקר את נושא התקשורת הבין אישית ועמידה בפני קהל. עד היום אתם יכולים למצוא בתי ספר ומסלולים של דייל קרנגי כמעט בעל מדינה בת תרבות. שני הספרים המפורסמים ביותר שלו ״אל דאגה״ ו״כיצד תרכוש ידידים והשפעה״ נמכרים עד היום כי הדברים שהוא לימד שם (מסתבר) הם די אוניברסליים ועומדים במבחן הזמן. גם הספרים המתקדמים יותר שקראתי (Captivate של Vanessa Van Edwards עליו אדבר בהמשך) מצטטים אותו עדיין ומביאים ממנו דוגמאות ועצות.

מתישהו בזמן שהייתי בן עשרה יצא לי לעשות את הקורס הראשון שנעשה בארץ לצעירים (נראה לי שזה היה גם היחיד), אחרי שאימי עברה את הקורס ואף זכתה להעביר את הקורס כבוגרת שלו.

יש המון ללמוד מהספר, אבל אתרכז בדברים שחזרתי אליהם כהכנה לנסיעה הזו.

הקשבה היא אולי הדבר החשוב ביותר בכל מה שקשור לתקשורת. כשחזרתי לנושא הזה בבת אחת נשבר לי מחסום אחד. אני פה להקשיב בעיקר אז אין לי מה לחשוש (או להטריף את עצמי) בכל הקשור למה שאנשים יקשיבו לי. דייל קרנגי מדבר על הקשבה שהיא מוחלטת. בלי לחשוב מה הדבר הבא שאני רוצה להגיד.

עניין. מתוך הקשבה נובע עניין. עניין אמיתי בדברים שנאמרו. איך יודעים שיש עניין אמיתי? כי שאלות ההמשך שעולות מגיעות באופן ישיר מהדברים שהבן אדם אומר. ולכן צריך לשים לב ולהיות אקטיביים בהקשבה. לשים לב מתי העיניים של האדם שמדבר ניצתות, ומתי תנועות הגוף שלו הופכות אנרגטיות יותר. אלו המקומות שבהם אפשר לדעת שמה שהאדם שמולכם אומר חשוב לו ואלו הדברים שתוכלו להמשיך ולשאול עליהם.

כנות ציינתי מוקדם יותר שהמטרה היא ליצור מערכות יחסים אמיתיות. אנשים יודעים מתי מישהו מזייף נחמדות. גם אם אנחנו לא יודעים לקרוא שפת גוף באופן מקצועי אנחנו יודעים לזהות מיד חיוך מזויף ומחמאות לא כנות. היו כנים בדברים שלכם, אל תחפשו להרשים, וחשוב לא פחות שימו לב למחמאות שאתם אומרים. קרנגי אומר שני דברים על מחמאות: ראשית שאולי אתם תשכחו את המילים החמות שאמרתם לאדם אחר, אבל הוא לא ישכח אותן. שנית, היו ספציפיים כאשר אתם מחמיאים.

ברור שכאשר מגיעים לאירוע בכנס יש לכולם מטרות. אם המטרה שלי תהייה קודם כל ליצור קשר ולגלות מי האנשים שאני פוגש ומה מעניין אותם, השלב הבא במערכת היחסים (וזו שעבורה נשלחתי במקרה שלי) יהיה קל יותר כי הוא לא יהיה מלאכותי. כי הוא יגיע מתוך מערכת יחסים בריאה ואמיתית שוולד בעקבות עניין בדברים שהקשבתי להם.

איתור דרכי קיצור, ונסה ואן אדוארדס

נתקלתי בספר Captivate אחרי צפייה בהמון קטעי וידאו משמימים עד שהגעתי לאחד מאלו שונסה יצרה. הוידאו הראשון שמצאתי שלה היה ראיון עם כמה טיפים שהיא נתנה על איך לדבר עם אנשים בלי לשדר חרדה.

נהניתי כל כך מהדברים שאמרה ומהדרך בה דברה שמיד חפשתי עוד עליה עד שמצאתי את הספר. צללתי לתוכו מיד. עושר הדברים שהיא מציגה שם, הדוגמאות המצוינות והכתיבה שלה הביאו אותי לבלוע את הספר ולהבין מיד איך ליישם את הדברים שהיא מדברת עליהם.

דאגתי ליישם באופן מידי שני דברים מכל מה שהיא דברה עליהם: דרך ליצור חיבור מידי עם אנשים, ושימוש בשאלות לא שגרתיות כדי להתחיל שיחה.

ונסה מעלה נקודה סופר מעניינת לגבי איך להפוך למישהו שאנשים ירצו לדבר איתו עוד לפני שמרתם מילה אחת. בספר היא מדברת על החשיבות של עמידה פתוחה, וחיוך אבל הטיפ החשוב שהיא העלתה שלא חשבתי עליו היה לדאוג שהידים יהיו חשופות ולא בכיסים או עסוקות במכשיר. מסתבר שאנחנו כאנשים מתייחסים לידיים מוסתרות כאיום, וידיים פתוחות כסימן לידידות.

ומה לגבי השאלות הבלתי שגרתיות? יש לא מעט רעיונות בספר, אבל בחרתי לקחת שניים: ״מה היה שיא היום שלך?״ והשני (ממנו פחדתי קצת) היה ״מה הסיפור שלך?״

מה היו התוצאות?

בהמשך ישיר לדרך שבה אני עובד על דברים חדשים (צעד שלישי, למצוא דרך ליישם כמה שיותר מהר), לקחתי את מה שלמדתי ויישמתי מהשניה שהגעתי לכנס. העובדה שהיו לי את הכלים האלו איתי הורידה מיד את רמת החרדה שלי ואפשרה לי לצעוד לתוך קבוצת אנשים ולהתחיל לדבר איתם.

בערב הראשון התחלתי שיחה עם בחור שעמד בתוך קבוצה של אנשים, כולם זרים לי, והיה באמצע שיחה שנראתה משמימה משהו לכולם. התחלתי בשאלה של מה היה שיא היום שלו. העיניים שלו נצתו. זה היה לא פחות ממדהים. הוא התחיל לספר על פגישה שהייתה לו עם מכר ותיק. תוך כדי שדיבר למדתי מה הוא עושה ואיך הוא הגיע לתפקיד. הוא סיפר על איך בכלל התחיל את העבודה ועוד הרבה מאוד. הוא דיבר והתלהב ואני לא הייתי צריך לא לשאול את השאלה המשמימה ״מה אתה עושה״. לפני שהלך הוא לחץ לי את היד ואמר ששמח שנפגשנו ושהיה לו מרתק לדבר איתי (שוב, לא אמרתי כלום כמעט כל השיחה).

ערב לאחר מכן נעמדתי מעבר לשולחן בין שתי נשים. הקשבתי קצת ואז התחלתי עם אותה השאלה. אחת מהן ספרה על פגישת חברה שהייתה לה כהכנה לכנס (ושוב ככה למדתי מה היא עושה) ומשם השאלה הבאה שלי הייתה ״מה הסיפור שלך?״ והיא החלה לספר על הדברים שהיא עושה והגיעה לתחביבים שלה על סקי. זה הוביל את הבחורה השנייה בשיחה לדבר על הנסיונות שלה בסקי ומשם המשכנו בשיחה ארוכה יחסית על עבודה כשהאנרגיה שזרמה הייתה נהדרת. בשלב מסוים הודיתי לשתיהן ועזבתי לחפש לי עוד אנשים להתלמד עליהם. מאוחר יותר לפני שעזבתי אחת מהן פגשה אותי ואמרה שיהיה לה סופר מעניין.

אני כותב את הדברים האלו כשאני נרגש, כי התחלתי את ההכנה לכנס עם אותה תחושה שהנה שוב אני הולך לעשות משהו שאני לא יודע לעשות, ואני חוזר ממנו עם המון חוויות חיוביות דווקא משיחות שבעבר נמנעתי מלעשות.

אני ממליץ, בחום, שתנסו את שני המשפטים האלו במפגש הבא שלכם באירוע (חברתי או עסקי) עם אנשים שאתם לא מכירים. אני בטוח שתגלו דברים שלא חשבתם שתגלו.