למה אני כותב ביומן מידי יום, ומה תרוויחו אם תעשו זאת גם

את היומן הראשון שלי כתבתי בסביבות גיל 10. זה היה יומן קטן, מרובע לא נוח עם מנעול קפיצי מעפן. הייתי כותב מידי יום את כל החלומות שלי ומה שעבר עלי.

עד היום שבו דוד שלי פרץ את המנעול (המעפן) וקרא בו ואז החלטתי לא לכתוב יותר.

חזרתי לכתוב ביומן באזור גיל 17. ככל שהתקדמתי במדיטציות ולמדתי כתבתי יותר ביומן על החוויות שהיו לי. היה לי ברור מה לכתוב וכתבתי ללא הפסקה מידי יום במשך כמה חודשים. עד שלא מצאתי עוד מה לכתוב והפסקתי. 

חזרתי לכתוב בגיל עשרים פלוס כשהתחלתי להתעסק במאגיה והתפתחות אישית ורציתי לעקוב אחרי השינויים שעברתי. גם אז היה לי ברור מה אני רוצה לכתוב וכתבתי ללא הפסקה במשך יותר משנה. עד שיותר מידי שינויים הביאו אותי להפסיק.

לא כתבתי יומן אישי שוב עד לפני שנתיים כשהתחלתי להעמיק בסטואיזם. זה הזמן הארוך ביותר שאי פעם כתבתי. זו גם הייתה ההתחלה הקשה והאיטית ביותר שהייתה לי עם יומן. שנתיים אחרי אני יכול להגיד שזו גם הכתיבה המשמעותית ביותר שהייתה לי מכמה סיבות. כשאני בוחן את הסיבות האלו כעת אני גם יכל להבין למה לא הפסקתי הפעם, וחשוב יותר מה אני מרוויח מזה ולמה אני חושב שכל אחד צריך לכתוב יומן.

התחלה קשה

בימים הראשונים, ובניגוד לכל פעם אחרת בה התחלתי יומן, היה לי מאוד קשה לכתוב. כילד פשוט כתבתי כל מה שעלה לי לראש. חלקתי עם היומן את המחשבות הכי כמוסות שלי והרגשתי הכי מוגן בעולם. לא היה לי ספק שהיומן אישי ואף אחד לא יכל לחדור לתוך המבצר הזה. כאשר דוד שלי קרא אותו האשלייה של המבצר התנפצה.

בפעמיים הבאות, כתיבת היומן הייתה כלי לעקוב אחרי דברים מאוד ספציפיים שעברתי. יותר מכל דבר אחר היומנים האלו היו כלי לימודי. כמו מחברת בבית ספר. היה לי ברור למה אני כותב אותם. כאשר הפסקתי לעשות את הדברים המאוד ספציפיים האלו הפסקתי לכתוב.

כאשר התחלתי ללמוד סטואיזם, ההמלצה הייתה לכתוב יומן. מצאתי את עצמי יושב מול המסך (אני כותב יומן דיגיטילי מכמה סיבות) ותוהה מה לכתוב. זה לא היה ברור קל או ברור לי. מה שהיה קל וברור כילד, הפך למשימה מורכבת ומבלבלת. בימים הראשונים כל מה שכתבתי היה מה אני מעוניין להשיג באותו היום ובערב כתבתי אם הצלחתי. זה הרגשי מלאכותי. זה היה מלאכותי אבל הייתה לי מטרה: להבין למה כל המורים הגדולים של הסטואיזם כתבו ביומן ומה בדיוק הם עשו עם זה.

אחרי כמה שבועות התחלתי להבין שאת שני היומנים הקודמים התחלתי והפסקתי בגלל שהם היו תלויים במשהו חיצוני (סוג של לימודים) ולכן לא היה בי דחף להמשיך. מכאן התחדדה לי השאלה: מה ארוויח מלכתוב כל יום ביומן?

תהליך ההתפתחות של הכתיבה

מבט לאחור על השבועות שכתבתי החלו להראות דפוס מעניין. קודם כל מה שהתחיל כסוג של רשימת מטלות וביקורת עצמית הפך עם הזמן למשהו קצת יותר מורכב. התחלתי לנתח עם עצמי את המטרות שלי ואת המשמעות שלהן. במה הן יעזרו לי באופן אישי או בעבודה ומה זה ייתן לי. למרות שכניסות היומן היו קצרות יחסית למדתי מהן לא מעט על תהליכי המחשבה שלי.

זה עזר לי להבין את הרווח המיידי שלי: בכך שהתחלתי לכתוב את תהליכי החשיבה וההחלטות שלי היה לי קל יותר להבין מה עובר עלי ולבחון את השינויים שאני עובר. בנוסף, כתיבת היומן עזרה לי לבנות הרגלים בצורה טובה יותר כי כתבתי בכל יום מה עשיתי ואיך זה גרם לי להרגיש. 

אתמול כשעברתי על כניסות היומן שוב ברפרוף, שמתי לב שעם הזמן כתבתי יותר בכל פעם, ובאותו הזמן הייתי הרבה יותר ממוקד. הכתיבה הפכה להיות כלי עבורי לפענח תגובות שלי, ותחושות שעלו בי. ככל שכתבתי יותר היומן הפך לסוג של תרפיה. לכן היה לי נוח לכתוב יותר. בגלל שהתהליכים שאני עובר הם מאוד ספציפיים הכתיבה מאוד ממוקדת. 

על מה אני כותב עכשיו?

הפורקן שבכתיבת יומן הוא רווח אחד, אבל חשוב יותר הוא כל מה שאני לומד על עצמי, אני מניח שכמוני אם תתחילו לכתוב עכשיו תעברו תהליך ארוך ומעצבן בחיפוש אחרי מה לכתוב בדיוק. כדי לעזור לגשר על הפער הזה אני רוצה לחלוק אתכם את סוג הדברים שאני כותב בתקווה שזה יחסוך לכם כמה שבועות של מאבק. 

אני מתחיל מלכתוב על מה אני מודה. פסקה אחת לפחות. בכל יום אני משתדל לכתוב על משהו אחר, אבל כבר קרה שאני חוזר וכותב על אותו נושא. התהליך הזה לבדו עוזר לי להתחיל את היום בצורה חיובית יותר ומחזק את הרוח שלי גם בימים מורכבים מאוד. אל תסתבכו, זה נשמע מפחיד בהתחלה או מלאכותי אולי אבל זה פשוט. על מה אתם מודים? משפחה? עבודה? בני זוג? ילדים? הגוף שלכם? פשוט תכתבו את זה. 

לאחר מכן אני כותב מה הדבר שהכי חשוב לי לעשות היום. אני מקדיש לכך פסקה נוספת לפחות. המטרה היא לא לכתוב מטלה (בשביל זה יש לי כלים אחרים) אלא להבין למה בדיוק זה חשוב. אז אני מקדיש כמה דקות להעמיק לתוך זה.

הדבר הבא הוא לכתוב על מה שלמדתי יום קודם לכן. אם עשיתי או לא עשיתי את הדבר שהיה חשוב לעשות. אם כן אני כותב מה היו התוצאות, אם לא אני כותב למה. אני לא כותב מתוך שיפוט עצמי (טוב… לפעמים אני כן, אבל משתדל שלא) אלא כדי שאוכל תמיד לחזור ולהבין למה. המטרה שלי היא לא להקלות את עצמי אלא ללמוד מתוך התהליך. הלקאה עצמית היא דרך נהדרת להתדרדר אל תוך רחמים עצמיים או סדרה של תירוצים. זה אולי כיף אבל לא באמת עושה שום דבר בעל ערך.

זו הנקודה הכי חשובה בסופו של דבר. אני כותב את היומן כדי להרוויח, כדי ללמוד, כדי לשאוב ערך אמיתי מהחיים שלי. בכל יום אני עובר עשרות נקודות החלטה, ונמצא בקשר עם לא מעט אנשים. יש בחירות טובות שאני עושה ואני רוצה לדעת עליהן. יש בחירות לא טובות שאני עושה ואני רוצה לזכור אותן ואת מה שהביא אליהן. יש שיחות שאני מבצע בהן רציתי להשיג משהו ולא הצלחתי ואני חושב שאני יודע למה, אז אני כותב את זה כדי שאדע להבא.

אני כותב מה אני מרגיש ומה הכעיס אותי או תסכל אותי, אבל אני לא עוצר שם. אני ממשיך לכתוב כדי להבין איך התחושות שלי מערפלות את מה שאני רואה או עושה. אני יודע שמה שאני מרגיש משנה את הדרך שבה אני רואה את המציאות וזוכר אותה אז אני משתדל להיות מאוד קשוח עם עצמי ולשאול את עצמי כל הזמן ״האם זה מה שקרה?״ ולהמשיך לכתוב עד שאני מתנתק ממה שאני מרגיש וכותב את מה שהיה שם. אז אני יכול לנתח טוב יותר את הדברים. 

בסופו של דבר היומן הוא העתק פיזי של תבניות המחשבה שלי. זו דרך להסתכל על המוח שלי מבחוץ ולנסות להבין טוב יותר מה קורה בו. כמו שכתבתי קודם לכן, הרבה מהערך שאני שואב מהיומן מגיע שבועות וחודשים אחרי שהדברים נכתבו, כאשר אני עובר על הדברים ברצף ורואה איך נראה שבוע שלם של החלטות או תקופה מסוימת בחיים שלי.

מסקנות

כתיבת היומן עוזרת לי להיות אדם טוב יותר. היא עוזרת לי להבין את הימים הטובים וגם את הרעים בצורה בהירה יותר. הכתיבה עוזרת לי להפיג את הערפל ולחפור דרך הרגשות שלי כדי להבין מה באמת קרה בכל יום. אני רואה את התיעוד היומיומי ובמבט לאחור יכל לראות את הדרך שעשיתי וכל יום הוא עוד צעד. 

מיום ליום קשה לראות את הערך של היומן אבל עכשיו, שנתיים אחרי, אני יכול לראות ולהבין כל כך הרבה יותר טוב מאשר להסתמך רק על הזיכרון.

אני ממליץ לכם להתחיל ולכתוב יומן כי ההרגל הזה יאיץ את ההתפתחות האישית והמקצועית שלכם. כמו עם שתילת העץ, הזמן הטוב ביותר להתחיל לכתוב הוא לפני שנים. הזמן הבא הטוב ביותר הוא היום.