לזכור מי אנחנו ולמה אנחנו כאן

פתחתי לקרוא את הפרק היומי בספר The Daily Stoic ומצאתי שסימנתי את הפרק הזה שנה שעברה.

“Make sure you’re not made ‘Emperor,’ avoid that imperial stain. It can happen to you, so keep yourself simple, good, pure, saintly, plain, a friend of justice, god-fearing, gracious, affectionate, and strong for your proper work. Fight to remain the person that philosophy wished to make you. Revere the gods, and look after each other. Life is short—the fruit of this life is a good character and acts for the common good.”

MARCUS AURELIUS, MEDITATIONS

מרקוס אורליוס הזכיר לעצמו לא ללכת לאיבוד בתואר שניתן לו. הוא הזכיר לעצמו מה האחריות האמיתית שלו. אני מוצא את הציטוט חשוב היום, פחות משבוע לפני הבחירות. הנמצאים בשלטון שכחו את התפקיד שלהם אבל לא פחות חשוב, הרבה מאתנו שכחו למה הם שם ומה תפקידם. בעיית הזיכרון הזו היא שמאפשרת לשחיתות להתרחש. אנחנו לא זוכרים לדרוש מההנהגה לעמוד באמות מוסר קפדניים הנדרשים ממי שמגיע לעמדת כוח. אנחנו צריכים לזכור, גם אם בהנהגה שכחו ולהזכיר להם.

אבל לא רק בהקשר של הנהגה ובחירות. אלו דברים שאנחנו צריכים לזכור גם כן עבור עצמינו.

סמנתי את המשפט הזה בשנה שעברה כדי שלא אתן לעצמי להילכד בתפקיד שלי בעבודה. לזכור שהאחריות שנתנה לי היא דרישה ולא מתנה. לדעת שבכל רגע היא יכולה להעלם ולהשתנות ואני לא יכל לתלות את עצמי בתפקיד. אני צריך להשאר מי שאני בכל עת. אני צריך לשאוף להיות אדם טוב יותר בכל רגע.

בבנייה החופשית התלמיד בונה מקבל על עצמו את הדרישה להיות אדם טוב יותר. הדרישה הזו באה עם התזכורת ״לא טוב יותר מאחיו בני האדם אלא טוב יותר מעצמו״. זו נקודה חשובה להזכיר לעצמי גם. קל ללכת לאיבוד בהרגשה שבגלל שאני משתפר ומתפתח, אני איכשהו טוב מאחרים. זו לא המטרה. זו לא הדרישה. אין תחרות ואין עליונות על אחר. יש רק שיפור עצמי. רק עבודה על מי שאני. רק הסרה של שכבות השיש מעל כדי לגלות את הפסל שבפנים.

אז היום אזכיר לעצמי להיות עניו. ענייני. לחגוג את ההתפתחות האישית שלי ולדרוש להיות יותר משהייתי אתמול. עבור עצמי וכדי לשרת את העולם טוב יותר.