החובה שלנו היא להיות מי שנועדנו להיות

לאף אחד מאתנו אין זכות להשאר במקום.

צפינו ב״רפסודיה בוהמית״ בשבוע שעבר. יש שם רגע שבו פרדי מרקורי (מגולם בצורה נפלאה על ידי רמי מליק) אומר לאהובו מארי אוסטין (לוסי בוינטון) שהוא מרגיש שהוא מי שהוא נועד להיות. המשפט הזה הדהד לי בראש מאותו הרגע ומלווה אותי בימים האחרונים. הוא מתחבר לי עם דברים אחרים שאני לומד ומביא אותי למסקנה אחת: כל אחד מאתנו חייב לעצמו להתקדם ולהיות טוב יותר. אנחנו חייבים זאת למי שבאו לפנינו. אנחנו מחויבים למי שעתיד לבוא להיות.

זו מטרה ראויה.

אין מקום לעצלנות.

אין מקום לפחד.

אין מקום לרצינות תהומית.

אנחנו פה לחיות ולשמוח. אנחנו פה כדי להתקדם. אנחנו פה כדי להיות הכי טובים שאנחנו יכולים.

בכל בוקר עלינו לקום ולשאול: האם אנחנו עושים את הדבר שנועדנו לעשות? האם סך הכישורים שלנו מנוצל בצורה הטובה ביותר? האם אנחנו מצדיקים את ההשרדות של אלו שבאו לפנינו? האם אנחנו עושים הכל כדי לעזור לאלו שבאים אחרינו?

אם התשובה ולו לאחת מהשאלות היא לא אז זה הזמן לתקן ולשנות. אין ברירה אחרת. השקיעו בנו יותר מידי מכדי שנפיל את הכדור עכשיו. יותר מידי רוכב על הכתפיים שלנו.

ציינתי בעבר שהבנייה החופשית מלמדת את חבריה שעליהם להיות טובים יותר. הדרישה הזו לא באה מתחרות ומטרתה אינה להביא את חברי הבנייה להרגיש שהם טובים מאחרים. לא. המטרה היא להיות טובים יותר היום משהיינו אתמול. להיות טובים יותר מחר מאשר אנחנו היום.

כל אחת מאתנו חייבת להביט בעצמה ולבחון האם היא יכולה לעשות טוב יותר, האם יש מקום לתיקון.

כל יום שעובר הוא הזדמנות ללמוד מה נעשה לא נכון. לחפור ולבחון לעומק את הטעויות. כל יום שבא הוא הזדמנות ליישם את מה שנלמד, לנסות דברים חדשים.

בכל יום אני חייב לזכור להיות סבלני יותר. בכל יום אני חייב לוודא שעשיתי את כל מה שיכולתי למען מי שסביבי. בכל יום יש לי חובה לצעוד קדימה. אסור לעצור. אסור לנוח. אסור לחכות. בכל יום יש הזדמנות למצוא סיבה לחייך, ואם היום שחור לחלוטין אז יש חובה לנוח ולהתחזק כדי לקום למחרת ולצאת אל האור.

עשו זאת לפנינו. עם פחות כלים, עם פחות אנשים.

עשו זאת לפנינו כשחשבנו שאנחנו בודדים ולא ידענו כיצד לעשות זאת.

אנחנו יכולים לעשות את זה בקלות רבה יותר היום.

אין לנו זכות להשאר במקום.