החיים בקרבת חצות… הרבה זמן לא כתבתי את זה

Photo by samer daboul from Pexels

בבלוג הראשון, בתקופת ישרא-בלוג, הייתה לי סדרה של פוסטים עם הכותרת הזו. הייתי פרילנסר אז ועבדתי בלילות בעיקר ומצאתי את עצמי כותב על מחשבות שעולות בשעות האלו של הלילה. שום נושא ספציפי, בליל של מחשבות.

הנה זה בא.

בזמן שאני כותב את זה, אני מאזין לעוד סרטון ASMR ביוטיוב. זה של אחד היוצרים האוהבים שלי, The French Whisperer. זה עוזר לי כשסרטו ים האלו בשפה שאני לא מבין ואז אני לא מתרכז במילים שנאמרות אלא רק בצלילים. למי שלא מכיר אלו סרטונים בהם היוצרים לוחשים או משמיעים קולות מסוימים שגורמים לצמרמורת נעימה בערוף עד קצה הראש. לא כל אחד מרגיש את אז, אבל מי שכן נהנה מזה גילה בשנים האחרונות את קהילת ה-ASMR ביוטיוב. יש עשרות מהם, וכמו בכל תחום יש כמה יוצרים בולטים טובים. Gentle Whispering היא כנראה אחת מהמוכרות והמוערכות ביותר. היא עושה סרטונים ברוסית ובאנגלית והקול שלה מעולה. Let’s Find Out ASMR הוא עוד יוצר מצוין ופחות מוכר שיוצר סרטונים בהם הוא מדבר במשך שעה על נושא כלשהו, לרוב על חלל או מדע באופן כללי.

אם אתן מחפשות דרך להרגע, אם קשה לכם לישון או אם קשה לכן להתרכז בזמן העבודה אני ממליץ לנסות את הסרטונים האלו.

אם מדברים על רוסית, אני כועס על עצמי מאוד שאני לא חוזר ללמוד. התחלתי עם מורה פרטית לפני כמה זמן ואז הפסקתי בגלל עומס בעבודה ובגלל שהשעות של השיעור היו בשמונה בערב וזה תמיד לחוץ ולא נוח ויש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות כמו לקרוא לאיווה (הכינוי של הילדה הקטנה שלנו), או להיות עם מורטישיה, או לעבוד על פרוייקטים של המשפחה. אני צריך למצוא זמן לחזור ולעשות את זה. חשוב לי לעשות את זה כי בעבודה אנחנו עובדים הרבה עם אוקראינה. 90 אחוז מהעובדים שלנו נמצאים שם. לא יכל להיות שאני לא יכל לדבר אפילו בצורה שבורה בשפה שהם בקיאים בה (אני אומר בקיאים כי כמובן שהשפה שלהם היא אוקראינית, אבל רוסית משמשת אותם ואותנו במשרד… או לפחות אחרים שאינם אני). רוסית וצרפתית, אלו שתי השפות שאני מנסה להשתלט עליהן ואני כל הזמן מוותר עליהן כי יש הרבה יותר מידי מה לעשות.

היום התחלתי לערוך את סרטוני הקורס של אמא שלי. אנחנו עובדים על זה כבר כמה שבועות, וביום שישי הקרוב נחזור לצלם. לאמא יש קורס מדהים שהיא מעבירה לאנשים. הבעיה היא כמובן כמות האנשים שיכולים ליהנות מהקורס בכל רגע נתון. לאמא אין הרבה זמן להעביר יותר קורסים, המחיר של קורס פנים מול פנים הוא גבוה. דברתי איתה ושכנעתי אותה שיצירת גרסה מצולמת של הקורס יהיה הדבר הנכון. זה דורש הרבה עבודה ואני מתמודד עם דברים שאני לא תמיד יודע לעשות, אבל אני מאמין שזה יעזור לה להעביר את המסר שלה ליותר אנשים. אנשים יוכלו ליהנות ממה שיש לה להציע ויש מספיק כלים כדי לאפשר לתלמידים לתקשר איתה ברשת וגם עם תלמידים אחרים. אני מת לסיים כבר את הקורס הראשון ולהעלות אותו כדי שאנשים יוכלו להתחיל להקשיב וליישם.

הקורס כולל כל כך הרבה חלקים וכל כך הרבה תוכן, זה ממש מרגש להכין אותו. זה גם מדהים אותי לראות איך אמא שלי הופכת להיות כל כך חדה ומדויקת מול מצלמה. לא שהיא לא חדה בשאר הזמן, אבל היא יכולה להיות במצב הכי כואב שלה, עייפה ומותשת מחוסר שינה וכאבים ואז ברגע אחד להתאפס על עצמה ולהתחיל לעבוד. אני גאה בה ברוב הזמן, אבל אני מעריץ את היכולת שלה להתעלות מעל הכאב ולהמשיך לעבוד ולעשות את מה שהיא עושה בשביל אנשים אחרים. אני מעריץ אותה ומקנא בה.

עוד עם אמא זה האתר לספר שלה שאני מקווה לסיים בתוך שבועיים. זה יאפשר לאנשים להשיג את הספר הראשון שלה. נתחיל עם הגרסה העברית ואז נעבור לסיים את התרגום ולהעלות את האתר באנגלית. גם זה דורש טונות של עבודה ואני חייב למקד את הזמן שלי. כל כך הרבה מה לעשות. אני חייב להתמקד.

בשבועות האחרונים אני מוצא שאני מצליח לחזור ולעשות הרבה יותר, כמו שהייתי עושה בעבר. אני הולך ונהייה מרוכז יותר, גם בעבודה כשאני מתאפס על מטלה כלשהי. הייתה תקופה ארוכה שהיה לי קשה להתמקד. הכתיבה של הבלוג הזה עזרה לי לחזור ולהיות ממוקד. איכשהו הכתיבה פה הפכה לעוגן שמאפשר לי לעשות את השאר.

חם, לעזאזל כל כך חם. החורף שרד פה קצת יותר זמן מהרגיל, אבל הוא היה חייב ללכת. אם יש משהו אחד שאני רוצה לעשות מתישהו כשאהיה גדול זה להרוויח מספיק כסף כדי לרדוף אחרי החורף לאורך השנה. לעבור לעבוד ממדינות קרות יותר בין מאי לאוקטובר ואז לחזור לפה.

אני אוהב את הארץ הזו. יש לה הרבה כל כך שעומד לזכותה. כואב הלב לראות את מה שקורה פה. מדכא לראות לאן הגענו ברמה הפוליטית. בלתי אפשרי מבחינתי לראות את השנאה, לשמוע איך אנשים מדברים אחד על השני. את ההתנהגות כלפי הומוסקסואלים, עם מילים שהיו צריכות למות ולהיקבר אי שם בשנות השמונים. השנאה כלפי כל מי שלא מהלל ומשבח את העם היהודי וכל מי שמעז להעביר פה ביקורת.

אני מקווה שנפקח עיניים בזמן. אני מוצא את עצמי בשיחות עם אווה ואמילי על נושאים של קבלת האחר מצד אחד ובאותה הזמן לחוסר סבלנות מוחלט כלפי מי שמעז לפגוע באנשים. הדואליות הזו מרגיזה אותי. אבל זו לא דו פרצופיות. כדי לשבור את המחסום הזה, את הומופוביה שיש פה ושנאת הזר צריך להבין אי אפשר לקבל את ההתנהגות הזו. היא צריכה להעקר מיד. בניגוד לאותם אלו שמוכנים ומעודדים פגיעה במי ששונה מהם אני לא רוצה לפגוע בבורים. רק להבהיר להם שההתנהגות שלהם לא יכולה להמשיך להתקיים. להבהיר שאנחנו נגן על מי שזקוקים להגנה. שאנחנו נמשיך ונתמיד לקבל ולאהוב. זו הדרך היחידה בה אנחנו יכולים להמשיך להתקיים. כעם, כגזע.

לפני שנה הייתי בשיחה עם זוג חברים. הם שאלו אותי על המחשבות הפוליטיות שלי. הייתי ממורמר במיוחד באותו ערב. הדיון הזה עקר ולא מעניין. אנחנו באיחור של כמה עשורים. כל המלחמות שלנו פה על אדמה הן מטופשות. אנחנו ב 2019. פנינו צריכות להיות מועדות לכוכבים. אנחנו אמורים לעבוד יחד בשלב הזה ולהתפשט ברחבי מערכת השמש הזו. לא רק חברה אחת שדוחפת לכיוון מאדים, כולנו. במקום להתרחב ולהפנות משאבים למדע ומחקר והתפשטות בין הפלנטות אנחנו מתווכחים על שטויות. אנחנו משעממים כל כך לפעמים שזה מביך.

בינתיים, עד שנתפכח אחזור להתרכז במה שאני יכל לעשות, לבנות משחקים כדי לשעשע ולעודד אנשים. זו הסיבה לייצר משחקים. חבר שעבדתי איתו פעם ופנה לרפואה הזכיר לנו שמה שאנחנו עושים הוא חשוב, אבל זה לא עניין של חיים ומוות. הוא אמר את זה כדי שנרגע וניקח דברים בפרופורציה. שנים חשבתי על מה שהוא אמר, בעיקר כי הלך להיות רופא ולכן לעסוק בנושאים של חיים ומוות. רפואה היא חשובה. להציל אנשים זה חשוב. טוב שהוא שם עושה את זה. המטרה שלי היא לבדר אנשים. אנחנו לא עוסקים בחיים ומוות. אנחנו עוסקים בחיים, ובהבאת חיוך על פניהם של אנשים. אנחנו פה לעודד אותם כשעצוב להם. אנחנו פה לתת להם סיבה להמשיך כשהם עצובים.

הגיעה זמן לישון. אדחוף את הפוסט הזה לבלוג כדי שיתפרסם בבוקר.

לילה טוב.