להמנע מלייחס רשעות למה שנעשה בהיסח הדעת

Photo by Rene Asmussen from Pexels

הבוקר האזנתי לראיון עם שני סופרים לקראת צאת ספרם החדש. לורן מק׳קיין וגבריאל וינברג כתבו יחד את Super Thinking: The Big Book of Mental Models. הספר מציע מגוון של תבניות (כמו ששמו מרמז) שמטרתן לתת לשפר את תהליך החשיבה או להגדיל את איכותה.

מהראיון נראה שהמודלים עוסקים במגוון רחב של תחומים כאשר זה שלכד את תשומת לבי מיד וגרם לי לעצור ולכתוב היה המודל שלורן העלתה והוא כותרת הפוסט הזה. אפשר למצוא את הפרק כאן. חבל לי שהשיחה הייתה בעיקר בין גבריאל למראיין ולא שמעו הרבה את לורן.

הרעיון פשוט. אנחנו בקשר עם אנשים כל הזמן, והם מרגיזים. הם מרגיזים בגלל תגובה שלהם, או התנהגות ואולי הכי חשוב, בגלל הפרשנות שלנו.

לורן וגבריאל מעלים כדוגמה את המצב הבא: כתבנו משהו לאדם אחר והוא הגיב במילה אחת, לא.

אנחנו מיד מתחילים לחשוב לעומק על התשובה: האם זה בגלל משהו שעשיתי, האם הוא כועס עלינו? אולי הוא מזלזל בכל מה שכתבתי? לא אכפת לו? וכן הלאה. אנחנו מדלגים או לא מנסים אפילו לחשוב שאולי הוא פשוט מיהר והגיב בהיסח הדעת. ההצעה שלהם היא לסגל לעצמנו התייחסות חיובית או נייטרלית לרגעים האלו עד שיש לנו יותר מידע.

זו גישה סטואית במאת האחוזים. מה שמעניין הוא התוספת שהם נותנים לגישה הזו:

הרי בסופו של יום יכול מאוד להיות שאכן אותו אדם לא סובל אותנו. יש גם סיכוי שהוא אוהב אותנו. יש גם סיכוי שהוא לא מייחס לנו רגשות לכאן או לכאן. לנו אין מידע. עד שנשיג את המידע הזה האם הדרך הטובה ביותר להמשיך את היום היא לשבת מחשבות אובססיביות על הפן השלילי ביותר של האפשרות? לפתח שיחות דמיוניות ולהתעצבן? לשקוע ברגשות שליליים עד לרגע בו נפרץ על אותו אדם או על אחרים?

או שאולי עדיף לייחס פרשנות חיובית לעניין, או לפחות לחפש את הפרשנות החיובית ביותר שניתן ולהמתין עד שיהיה לנו יותר מידע?

הפילוסופיה הסטואית אומרת שאסור לנו לייחס ערכים ורגשות לאירועים ומעשים לפני שיש לנו את מידע. כל החלטה שאנחנו לוקחים מבלי שיש בידינו מידע היא שגויה ופוגעת בעיקר בנו. הנזק הנפשי שנגרם לנו ממה שאנחנו חושבים על אירוע, הוא קשה ונורא הרבה יותר מהאירוע (גם אם האירוע בסופו של דבר מתגלה לשלילי).

אנחנו מחכים לתשובה לגבי משרה ואנחנו מדמיינים את התשובה השלילית ומענים את עצמינו. אנחנו מחכים לתשובה מהרופא ובינתיים חוששים מהנורא מכל. אנחנו מתכתבים ברשת חברתית ומניחים שהצד השני פשוט שונא אותנו.

כן, בכל אחת מהסיטואציות האלו יש סיכוי למצב שלילי, אבל גם אם הדבר נכון ברוב המקרים אנחנו מגלים שהתוצאה הסופית נוראית פחות ממה שדמיינו. למה? כי הדמיון שלנו באמת חסר גבולות ונראה שכאשר הסיטואציה שלילית אנחנו מצליחים להגיע לתהומות נוראיים ממש.

השינוי, כמו כל שינוי וכל תהליך הוא לא קצר ולא קל, אבל הוא הכרחי.

אני עובד על עצמי מידי יום כדי להסיט את המחשבה שלי מברירת המחדל שלה לכיוון החיובי או לפחות לכיוון חסר הפרשנות. בכל פעם שאני מצליח לעשות זאת אני מוצא שאני חי במצב של רוגע, אושר הייתי מעז לומר. אני לא מצייר לעצמי סיטואציה חיובית במקום השלילית, אני פשוט מטפח את היכולת לא לתת פרשנות לסיטואציה שבה אין לי מידע.

זה טוב להרגיש ולהיות מחובר לעולם. זה עניין אחר לגמרי לסבול בגלל הדמיון שלנו.