אחד מהכלים הקריטיים שסטואיות מלמדת היא איך למנוע ממצבים ואנשים אחרים להשפיע על המצב הרגשי שלנו ועל קבלת ההחלטות שלנו.
זה בלבד המתנה הגדולה ביותר של הפילוסופיה הזו. היכולת לעמוד איתן, מבלי להתרגש לא משנה מה קורה ומשתנה. להבין בצורה חדה במה אני יכל לשלוט ובמה אני לא יכל לשלוט ולהתרכז בראשון כדי להביא לשינוי.
התחלתי ללמוד על סטואיות כחלק מהרצון שלי לשפר את עצמי, תוך התמקדות בחיי האישיים.
מהר מאוד היה ברור שעם השינויים בחיים הפרטיים מגיעים שינויים גם לחיים המקצועיים. זהו השלב בו התחלתי לחשוב שוב על פתיחת הבלוג הזה, והסיבה שאני מתייחס אליו כאל בלוג על סטואיות וניהול מוצר.
כאיש מוצר התפקיד שלי בראש ובראשונה הוא לקבל החלטות נכונות, ולמצוא את הדרך להתעלם מהרעש מסביב, מהעומס הרגשי שעולה מעבודה עם אנשים שונים ומהלחץ האדיר שקיים בעיקר בזירה של משחקים בפרט ומוצרים דיגיטליים בכלל.
הסיבה שאני אוהב את תחום ניהול המוצר, וספציפית את תחום עיצוב המשחקים, היא שיש לי הזדמנות לגעת באלפים (במקרה הפחות טוב) ומליונים (במקרה הטוב) של א/נשים. יש לי את הזכות לברוא מוצרים בהם משתמשים א/נשים אחרים.
משיחות שהיו לי עם אנשי מוצר ומעצבי משחקים עולה תמיד מגוון הדברים שאנחנו צריכים לדעת: תרבות, מתמטיקה, היסטוריה, פסיכולוגיה, עיצוב, סטטיסטיקה, גאוגרפיה, פיזיקה, תקשורת, שפה, והרשימה עוד ארוכה.
פילוסופיה היא לא אחד מהתחומים שנכנס לרשימה הזו דרך קבע, בטח שלא סטואיות. היום זה נראה לי משונה. הרי בסופו של יום, כפי שכתבתי בפתיחה, מנהל מוצר מקבל החלטות כל יום, כל היום. ההחלטות האלו ישפיעו על הצורה בה א/נשים יחוו את המוצר ואם ואיך הוא ישנה אותם.
במקרה של סטואיות, הפילוסופיה עצמה מספקת כלים פרקטיים לא רק להבנה טובה יותר של עצמנו ושל האחר, אלא שהיא מספקת גם כלים שיכולים לעזור לעבוד טוב יותר ונכון יותר. כלים המאפשרים לתקשר עם אנשי צוות אחרים, כלים המאפשרים להתייעל, כלים המאפשרים לשרוד את הסופה המשתוללת דרך קבע בחיים שבחרנו.
כדי לסבך את העניינים, אני צריך לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר שתועיל לא רק בערוץ אחד אלא בשלושה ערוצים גדולים. ההחלטה צריכה להיות נכונה למעריצים של המשחק, לבעלי החברה ולחברה עצמה. אני מתרגם את שלושת אלו לאמירה ״לבחור מה שנכון למוצר עצמו״. בחירה שמועילה לכל שלושת הגורמים היא בחירה נכונה למוצר.
אלא שרוב הזמן קשה (ולעיתים בלתי אפשרי) לעשות בחירה שמאזנת את שלושת הגורמים בצורה מושלמת.
לא רק שהבחירה עצמה קשה (בגלל חוסר מידע ברוב המקרים) אלא שהרי ברור שלכל מי שמעורב במוצר יש את הדיעה שלה והדרך שבה היא רואה את המוצר. לכל אחת השאיפות האישיות שלה והצורך האישי שלה להצלחת המוצר. אג׳נדות כלכליות, חברתיות, וסתם הטיות רגילות כל אלו מגיעים ומגיעות לשולחן ויש צורך לחתוך ולהגיע ל״בחירה הנכונה״.
לג׳רזי גרגורק (אתלט זוכה אליפויות עולם, סופר וסטואי) יש משפט נהדר ״בחירות קלות, חיים קשים, בחירות קשות חיים קלים״.
ככל שאני שוקע עמוק יותר אל תוך הסטואיות אני לא מוצא פתרונות מהירים וקלים יותר לבחירות הקשות, אבל הן כן הופכות לברורות יותר. ברגע שהשאלה האמיתית ברורה יותר אפשר להתחיל ולחפור כדי למצוא את התשובות הנכונות.
מחר אכתוב על אחת הדרכים לענות על השאלות הקשות האלו בצורה שמי שמחפש פתרונות מהירים לא יאהב. אבל אם רוצים להיות מנהלות ומנהלי מוצר טובים יותר אני מאמין שהדרך הזו תאתגר ותעזור לכן ולכם לעשות צעד נוסף לכיוון של חיים קלים יותר בעבודה, ובבית.
ארגז הכלים של קיטרו 
פעם קראתי שאיזה פילוסוף או משהו אמר שהדבר הכי קשה שיש לנו לעשות בחיים זה לקבל החלטות. חשבתי שזה היה רנה דקארט, אבל חיפוש באינטרנט לא מניב ציטוט דומה לזה. אני עדיין חושב שזה נכון!
מה שכן עלה בחיפוש זה שלפילוסוף הצרפתי הלז הייתה שיטה לגבי קבלת החלטות שדומה קצת למה שכתבת על חלוקת משימות – לחלק את תוצאות ההחלטה לארבע משבצות. אפשר לראות דוגמה כאן: https://wbcuk.wordpress.com/2017/04/07/descartes-square-a-popular-decision-making-technique/
אהבתיאהבתי