Photo by Git Stephen Gitau from Pexels
הרצון למקסם את מה שאני מרוויח מכל פעולה נראית לי טבעית. אני לא מדבר רק על רווח כספי אלא כל רווח: להיות בחברת מורטישיה כשאנחנו בבית, ליהנות מקריאת ספר עם איב, ללמוד טוב יותר ולהבין לעומק בשיעורי הרוסית, לייצר מסמך אפקטיבי וברור בעבודה. הצורך למקסם עולה לא פעם ביכולת לחוות את החוויה עצמה. בין אם זה במחשבה עצמה שמעסיקה אותי יחד עם שאלות בלתי פוסקות המונעות ממני להיות ברגע, או תוכניות אין סופיות לאיך לכתוב מסמך בצורה הכי טובה, עד כדי שאני דוחה את הכתיבה עצמה.
נראה שהפיתרון להתעסקות האין סופית ב״אופטימיזציה״ הוא פשוט לעשות את מה שאני רוצה לעשות ולהתרכז בזה. האמת שזו גם ההמלצה הסטואית – לעשות את מה שצריך לעשות, להתרכז רק בזה ולעשות את העבודה בצורה הטובה ביותר שאני יכל באותו הרגע.
אלא שבאמירה הזו יש ויתור מסוים שאני לא מצליח להתגבר עליו. ברור שלהיות ברגע זה חשוב. אבל אם לא התכוננתי למה שעומד לבוא האם אני יכל להיות ברגע בצורה הטובה ביותר שלי?
ניקח את הקריאה עם איב. אני לא טוב בלעשות קולות של דמויות בזמן הקריאה. בנוסף לעיתים בזמן הקריאה לא ברור איזו דמות מדברת עד אחרי שקוראים את המשפט לדוגמה ״אל תביט לאחור״ אמרה קלריס. אם אני יכל לקרוא מראש פרק ואז לשבת איתה ולקרוא אותו שוב הרי שאני יכל לתת לה חוויה טובה יותר כי אני אדע מי הדמויות הדוברות ואוכל להמציא להן את הקולות.
אותו הדבר עם כתיבת מסמך. אם אכין את החומרים מראש הרי שיהיה לי זמן לחשוב על הדברים ואז אוכל לכתוב את המסמך בצורה טובה יותר. כמעט כל דבר יכל להרוויח מהכנה.
יש דברים שאי אפשר להתכונן אליהם, אני מניח. אני לא יודע איך להתכונן מראש לבילוי זמן עם מורטישיה כדי למקסם את החוויה של להיות איתה (מה גם שרק להיות איתה ממלא אותי בצורה ששום דבר אחר לא יכל לעשות, קצת קשה לי לדמיין איך זה ירגיש להיות מלא עוד יותר).
אני חושב שהסטואיות נמצאת בכיוון הנכון בעניין הזה – חשוב להתרכז בדבר שאתה עושה. רק שלפעמים מה שאני עושה צריך להיות הכנה לדבר האחר שאני רוצה לעשות.
יש נקודה נוספת, חשובה לא פחות בעניין הרווח. זה הדבר שאני מסכים איתו מאוד: לרוב נכון לעשות משהו בצורה מוחלטת ומלאה מבלי לחשוב מה אתה מרוויח מזה. לתת יד לשכן יהיה נכון יותר גם אם אעדיף לשבת בסלון בשקט. לתת הכוונה למישהו שפונה באימייל יהיה נכון, גם אם זה לוקח לי זמן ואם אני לא מכיר את הבן אדם.
אנחנו פה בשביל לעזור האחד לשני.
החוויה המשותפת הזו חשובה. היכולת לתת יד בלי לבקש תמורה היא קריטית כדי שנפרח כאנשים וכגזע.
אז אולי, אם כן מחפשים מה ״מרוויחים״ ממשהו זה זה. הקשר האנושי. תשומת הלב. לעשות את הדבר הנכון, גם אם הוא לא נוח. אולי בעיקר כשזה לא נוח.
אני חושב שאזה היבט של השאיפה שלך לפרפקציוניזם. אין בעיה עם זה כל עוד אתה מרגיש טוב עם זה ונהנה ממה שאתה עושה. צריך לזכור שתמיד יהיו אילוצים ולפעמים לא הכל יהיה מושלם – אז השאלה היא האם הדברים האלה מפריעים לך ועד כמה – מה אתה חש כשאתה לא עושה קולות נכונים בהקראה, או חושב שהיית יכול להתכונן יותר טוב לשיעור השפה. אם זה משהו שמפריע לך, אולי כדאי לנסות ללמוד לשחרר, להבין שזה בסדר שלא כל דבר שנעשה יהיה הכי טוב בעולם (או אולי הכי טוב שאנחנו יכולים מבחינה עקרונית). אני בטוח שהבת שלך לא תזכור שטעית בקול של משפט אחד בסיפור אחד, ושמה שחשוב זה הבילוי המשותף והסיפור. כנ"ל גם אם ייקח לך עוד שעה ללמוד הטייה מסוימת של איזה פועל. לעומת זאת, אם ההרגשה הזו לא מפריעה לך (?) אז תרגיש חופשי להתכונן ולמקסם.
אהבתיאהבתי