העבודה שלנו היא עבודה רוחנית

התעוררתי הבוקר בסינגפור זה הבוקר השלישי. הבטתי מחלון החדר אל המפרץ עמוס ספינות תובלה. המוח שלי החל להתעורר. זה היום השלישי של IGA או Indie Games Accelerator של גוגל. זו השנה השנייה שהאירוע מתקיים. זו הפעם הראשונה שאני נמצא פה.  כמו שכתבתי, יחד איתי נמצאים עוד אנשי תעשייה מובילים כמו קמינה וינסנט מ-Mountains (שיצרה את המשחק Florence), או רמי ישמעל (אושית תעשיה ומי שיצר בין השאר את Ridiculous Fishing). 

אנחנו מגיעים בכל יום למשרדים של גוגל ועובדים עם מפתחים על המשחקים שלהם. אנחנו מדברים איתם על החזון שלהם, הבעיות שיש להם כרגע. אנחנו עוברים על החוויה ועל הדרך בה הם עובדים. אנחנו מדברים על שינויים ותיקונים הנדרשים. 

במהלך שלושת הימים האחרונים יצא לי לפגוש אנשים מברזיל, טורקיה, מצריים, אורוגווואי, אוסטרליה, הולנד, ירדן, ספרד, ארגנטינה, ויאטנם, אינדונזיה, קולומביה, מקסיקו, מלזיה, והפיליפינים. לא רק לפגוש אלא לשבת ולדבר ולעבוד איתם. אני לא יכול שלא להתרגש מהמעמד הזה ומההזדמנות הזו שנתנה לי.

כתבתי בעבר, אנחנו פה לשרת. במהלך שבוע שלם יוצא לי לשרת כל כך הרבה אנשים וללמוד כל כך הרבה דברים מאנשים מובילים.

האירוע הזה, והתחושות שעולות בי בימים האלו מחדדים אצלי נקודה שמתגלגלת לי בראש כבר זמן רב: העבודה שאנחנו עושים כאן היא עבודה רוחנית עמוקה. 

למה אני חושב ככה וכותב כזה דבר? מה רוחני במשחקים או בעבודה בכלל?

נתחיל מההגדרה המילונית של המילה: רוחניות – גישה המתרכזת בדאגה לרוח האנושית ולא לצרכיו הגשמיים.

עם עליית המודעות ל״עידן החדש״ והופעתן של תנועות רוחניות חדשות לצד דתות ותיקות אפשר היה לחשוב שרוחניות הינה רק התעסקות במדיטציות, קריסטלים וגלגולים קודמים.

אין רחוק מהאמת.

רוחניות היא קדומה הרבה יותר עמוקה הרבה יותר ומורכבת יותר. הרי כל מי שעוסק בפילוסופיה, בשאלה המהותית של ״מדוע אנו כאן?״ עוסק ברוחניות. אומנות, מאז ימי המערות היא עבודה רוחנית. היא מנסה ללכוד לא רק את הגוף ואת העולם הגשמי אלא את מה שקורה בתוכינו ואת הדרך האישית מאוד של כל אמנית והדרך בה היא רואה את העולם. 

משחקים הם כלי אומנותי לכל דבר. כן, גם המשחקים הטפשיים ביותר שתמצאו.

כדי ליצור משחק נדרשים מאמצים אדירים יותר מכל אומנות אחרת. משחק הוא תולדה של עבודה משותפת של ציירים, כותבות, מפתחות, אנימטורים, מעצבות, ועוד כל כך הרבה. כל אחת וכל אחד מאלו מביא מתוך עצמו את החוויה האישית שלו והדרך שבה היא או הוא רואים את העולם. 

בכל פעם שאני עובד על משחק חדש השאלה המרכזית היא איך האנשים שישחקו בו יחוו את מה שיצרתי? מה הם ירגישו? איך הם ירצו להשתמש במשחק? מתי המשחק פוגש אותן לאורך היום ואיך הוא יכל להשפיע עליהם. 

גם המשחקים הטפשיים ביותר עושים עבודה שבעיני היא עבודת קודש: הם מעלים חיוך על פניהם.

אני רואה במשחקים שליחות, לא רק עבודה. זו הדרך שלי לעשות טוב לאנשים. לעזור להן לפרוק את המתח והעצבים שמצטברים לאורך היום, או לצאת מחויכים אל העולם ולהתמודד איתו טוב יותר. 

להיות כאן ולעזור, עד כמה שאני יכול, לאחרים לעשות את זה, היא זכות אדירה ואני מודה עליה שוב ושוב.