משחקי תפקידים בשירות השואה

השחקנים, מרוכזים באופי של דמותם ובאירועים ייקחו החלטות, ישוחחו האחד עם השני ויצאו למשימות שמטרתן להגיע ליעד (הבלתי נמנע). התהליך שהם יעברו יהיה כפול - הן בחוויה השכלית שיודעת איך הכל יסתיים, והן בחוויה הרגשית שנוצרת מהשיחה והתאורים של השחקנים ושל המנחה.

קריטי שנזכור שבשואה נרצחו כל מי שהיו אחרים

הנאצים קבצו, סמנו ורצחו את כל מי שמצאו כנחות. יהודים הומוסקסואלים היו בתחתית הרשימה הזו. שני תיוגים שהתעמולה הנאצית סמנה כאויבים אבל הם לא היו היחידים. שחורים, נכים, אויבים פוליטיים, צוענים וחסרי בית (שתויגו כאסוציאלים יחד עם לסביות על פי הסרטון של אדם) עדי יהוה גם הם תויגו.

טכסי שואה צריכים לעבור רענון

אנחנו מקיימים טכסים מתחיל התרבות האנושית כי הם עוזרים לנו לללמוד ומחברים אותנו ברמה הרגשית. טכסי הזיכרון המודרניים (טכסי יום השואה, וטכסי יום הזיכרון) עושים חצי מזה בלבד - הם מחברים בינינו לבין זיכרון האירוע. הם עושים את זה לא טוב כי זה אפילו לא הטכס עצמו שעושה את זה אלא מה שאומרים לנו לפני כן. טכסים צריכים להיות עשירים יותר. הם צריכים להיות תאטרליים יותר. זה לא עניין של דור היוטיוב, או בגלל בעיות קשב וריכוז. זה תמיד היה צריך להיות כזה. טכסים טובים בנויים על שבירת הנושא לרמה פשוטה וניתן לבנות סביבה סיפור שמועבר בצורה תאטרלית כך שהלקחים יוכלו להיות מובנים ומורגשים.

עבודה חינם, תפסיקו לבקש את זה מאתנו. למה ליוצרים אסור לעבוד בחינם

  הערה: את הפוסט המקורי על חשיבות העבודה עבור תמורה כספית כתבתי לפני לא מעט שנים. לצערי לא מספיק השתנה. לאור העובדה הזו, מאחר ובניתי את הבלוג הזה מחדש, החלטתי לשכתב את הפוסט המקורי. לפני כל דבר אחר. קחו כמה דקות לצפות במסר הזה של הסופר הארלן אליסון. יש נטייה, או אפשר להעיז ולומר טעות... להמשיך לקרוא →

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑